הגנות ושימושים בדיני זכויות יוצרים

מאמר זה מתמקד בסייגים להגנה הניתנת מכוח חוק זכויות יוצרים, הבאים לידי ביטוי במתן היתרים, אשר בהתקיימם לא תוכר הפרת זכות יוצרים, גם בעת שימוש בזכות, ללא צורך בהסכמה מוקדמת מבעל זכות יוצרים, וללא תשלום תמורה בעד השימוש.

שימושים מותרים על פי חוק זכויות יוצרים

פרק ד' לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007, דן בחריגים להגנה הניתנת לבעלי זכויות יוצרים. סעיפים 18-32 לחוק זכויות יוצרים מפרטים מהם השימושים המותרים, אשר בהתקיימם יהיו מוגנים, גם בלא הסכמת בעל זכות היוצרים.

סעיפים אלו מאזנים במידת מה את בין ההגנה הניתנת לבעלי זכויות היוצרים לבין החופש להתבטא. כך, יתכנו מקרים בהם חרף אי הסכמתו של בעל זכות היוצרים, ניתן יהא לעשות שימוש חוקי ביצירתו.

ובלבד, ששימוש זה יעמוד בתנאים הקבועים בפרק ד'.

שימושים מותרים מהם?

כאמור, בפרק ד' לחוק זכויות יוצרים, פירט המחוקק אילו שימושים יחשבו לשימושים מותרים, "אף בלא קבלת רשות מבעל זכות היוצרים ובלא תשלום תמורה" (ציטוט מסעיף 18 לחוק זכויות יוצרים).

השימוש המותר השכיח ביותר, הוא הקבוע בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, הקובע כי שימוש הוגן יחשב כשימוש ביצירה למטרות כגון אלה: "לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך."

סעיף 19(ב) לחוק זכויות יוצרים, מוסיף, כי לשם בחינת ההוגנות בעת השימוש ביצירה, יובאו בחשבון גם הקריטריונים הבאים:

1. מטרת השימוש ואופיו; שימושים בהקשר מסחרי, לא יוכרו כשימוש הוגן, להבדיל משימוש למטרות חינוכיות ולימודיות.

2. אופי היצירה בה נעשה השימוש; אם היצירה הנה מסחרית במהותה, הנטייה תהא להגן עליה.

3. היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; אם נעשה שימוש בחלק זניח מהיצירה, הן מבחינה איכותית והן מבחינה כמותית, הנטייה תהא לאשר את השימוש, וההיפך.

4. השפעת השימוש על ערכה של היצירה והשוק הפוטנציאלי שלה; בקריטריון זה תיבחן הפגיעה בשוק הלקוחות הפוטנציאלי, כתוצאה מן השימוש.

ככל שהפגיעה גדולה יותר, כך הנטייה תהא לאסור על השימוש ולהגן על היצירה. שימושים אלו מהווים מעין פאזל, ואין שיקול אחד גובר על רעהו.

בית המשפט ייבחן את השימוש שבוצע בצירה תוך הסתכלות על הקריטריונים כולם, ורק אז יהא ניתן לקבוע האם בוצעה הפרה, או שהמדובר בשימוש מותר, על-פי פרק ד' לחוק זכויות יוצרים.

יש לדעת, כי ישנן הגנות נוספות ושימושים מותרים שהמחוקק בחר להתירם, וביניהם (רשימה זו אינה מלאה): שימוש ביצירה בהליכים משפטיים או מנהליים המתנהלים על פי דין, בשים לב למטרת השימוש ולהיקפה. (סעיף 20 לחוק זכויות יוצרים)

כך גם, שימוש אגבי ביצירה במסגרת יצירת צילום, קולנוע או תקליט, לא יהווה הפרת זכויות יוצרים. לדוגמא, אם בעת שידור סדרת דרמה, תופיע תמונה כתפאורה, סביר להניח כי שימוש זה לא ייחשב להפרת זכויות יוצרים אסורה (סעיף 22 לחוק זכויות יוצרים).

כמו כן, תותר לשימוש העתקה של יצירה אדריכלית, פיסולית או אמנותית, על דרך של צילום, ציור או שרטוט, ובלבד שיצירה זו ממוקמת דרך קבע במקום ציבורי (סעיף 23 לחוק זכויות יוצרים).

גם העתקה של תוכנות מחשב לצורכי גיבוי, תחזוקה או למתן שירות, לא תיחשב להפרת זכויות יוצרים, ובלבד שישנו עותק מורשה של תוכנת המחשב (סעיף 24 לחוק זכויות יוצרים).

המפר התמים

סעיף 58 לחוק זכויות יוצרים קובע את הגנת "המפר התמים" כדלקמן: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה."

הסעיף עוסק במצב בו הופרה זכות ביצירה מוגנת, אך המפר לא ידע ולא יכול היה לדעת, כי קיימת זכות כאמור. הסעיף מחיל מבחן סובייקטיבי, האם המפר ידע בפועל, וכן מבחן אובייקטיבי, הבוחן האם המפר, בתור האדם הסביר, צריך היה להכיר בקיום הזכות.

במידה ויצליח המפר להוכיח, שלא ידע ולא היה צריך לדעת על קיומה של זכות היוצרים, לא יהא התובע זכאי לכל פיצוי עקב ההפרה, פרט לצו מניעה וצו איסור.